שוניריבנאי
“יומןמסע”
בנייןהמינהלהעל——שםסטון,קומתקרקע
1
בימיםשבהםאנשיםרביםמתעדיםאתחייהםוחולקיםאתחוויותיהםעםכלמישמעונייןבזה,ברשתותהחברתיות;קשהאולילזכור,אבלבעברהלאכלכךרחוק,נהגנולשלוחלבנימשפחתנו,ולחברינו,גלויותצבעוניותממקומותשבהםביקרנו。ובעברהרחוק,צייריםקדמוניםחלקועםהבאיםאחריהםאתחוויותיהםבאמצעותציוריםעלקירותיהןשלמערות。ההבדלביןדרכיהתיעודוהדיווחהאלה,ובמיוחדקצבהתקשורת,הרציפותשלהוהמאמץהנדרשממישמבקשלחלוקאתחוויותיו,ממחישבחדותאתקביעתושלמרשלמקלוהן,שלפיההמדיוםהואהמסר。
שוניריבנאימנסהלדווחלנוולחלוקאיתנורשמימסע。אלאשבמקרהשלו,זהומסעפנימי,ביןמחשבותלתחושות。ים。איננומקבליםדיווחרצוף,אלאהבזקיםקפואיםשלנקודותלאברורותעלרצףהמסע,אוההתרחשות。אפשרלומרשריבנאיאינומתאמץלהעבירמסרמפורט。למעשה,הואמנסהלצמצם,לתמצתאולזקקאתהדיווחלמינימוםהאפשרישעדייןיישאאתהמידע。מדוברבשאיפהשמזכירהאתהנטייהשלכלמערכתפיסיקליתלהגיעאלרמתהאנרגיההנמוכהביותרשבההיאיכולהלהתקיים。מעין”מנוחהונחלה”שבמקריםרביםאפשררקלשאוףאליהן。
כך,מצדאחדריבנאירוצהלחלוקאתנואתתחושותיוומחשבותיו:הואשולחאלינואתהגלויותמהתחנותשהואבוחר,לאורךהמסע。מצדשני,המינימליזםשמנחהאותואינומאפשרלולהוסיףהסברים。מהשנותר——כלומר,מהשנוחתבפועלבתיבתהדוארהנכנסשלנו——הואמעיןכתבחידהשספקאםאפשרלפענחו,אבלאוליאפשרלהניחלולהניעאתהצופיםלמסעותפנימייםמשלהם,שמסלוליהםנסתרים,וסופםמיישורנו。
:אוצריבשםעזגד
