יהושעגריפית

“נ#2”

㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢㈢

。כךכתבה,כריזגדעוןעפרתבשנותה-90שלהמאהשעברה。לפיעפרת,גריפית——בציוריו——נסעבאותןשניםבמרחב,באמצעותמכוניות,רכבותחשמליות,אניות,כרכרות,אופנועים,אווירונים,סוסים,סירותמפרש,אומנוע,גונדולות,ובכלמהשיכולהיהלקחתאותוהרחקמכאן,במסעשלהתנתקות,שלהתרחקות,של”אליהיחלקיעמכם”,שלמישמוציאאתעצמומןהכלל,כאותורשעמההגדהשלפסח,שכופרבעיקר。

אלאשמאז,דומהשגריפיתכברכמעטמיצהאתתחושתהריחוקשאפשרלהפיקבמסעותבמרחב,ושלפיכך——כדילהגיערחוקיותר——החללשלבבמסעותיואתהממדהרביעי。גריפית,ככלשהדבריםנראיםביצירתוהעכשווית,נוסעבמרחבובזמן,אלתקופות,מקומותוצמתיםבתולדותהאמנות,משםהואחוזרכשבידיו”מזכרות”או”ציטוטים”。

בטכניקהשאפשרלכנותה”העתק——הדבק”,הואמגבבדמויותוחפציםמיצירותשלאמניםאחרים,ועורךאותםמחדש,בהקשריםחדשים,שקושריםעברוהווהבדרךשעשויהלהצביע,עלדרךהאקסטרפולציה,עלהמשךהעלילהשלהסרטשאנוכולנוגיבוריו。

ההערותשלגריפיתעלתולדותהאמנות,הדרכיםשבהןהוא”שואלומצטט”מיצירותידועותומוכרות,מעידותעלחוסר——מושלמות,עלתהליךשאנוחוזיםבובמהלכו,עלמסעשטרםהגיעלתעודתו。הזמניותוחוסרהמושלמותהאלהמעידותעלדחיפותמסוימת,עלצורךלהחזירולהציףאלמציאותחיינונכסיתרבותואמנותשעלוליםלהישכחוללכתלאיבודבמרוצתהכאן——ועכשיו。במובןזה,נראהשאפשרלראותאתיצירותיוהעכשוויותשלגריפיתכמעין”ציוריהצלה”,שנעשיםתחתהציווי”ציירבטרםייגמר”。